טביעת אצבע

Picture-228האם העולם יהפוך למקום טוב יותר אם טביעות האצבעות שלנו יופיעו בכל מאגר מידע אפשרי? על השאלה הזאת נדרשו חברי הכנסת היקרים שלנו לענות לא מכבר ובינתיים התשובה שלהם הייתה: כן, בהחלט. במילים אחרות הם אמרו: בוא נעשה ניסוי נחמד, נבקש מכל מיני אזרחים תמימים לתת את המידע הביומטרי שלהם לרשויות ונראה מה יקרה. אולי גורמים ישראלים יפרצו למאגר ויגנבו מידע רגיש, אולי טרוריסטים יחליטו לעשות בו שימוש, מה שבטוח – יהיה מעניין. מה לא עושים כדי שאנשים לא יוכלו לזייף תעודות זהות?

fingerprintכאן אני חייבת לציין שאת העבודה "טביעת אצבע" עשיתי הרבה לפני שהניסוי הביומטרי נכנס לשלב הראשון, ללא שום קשר לנושא. העבודה הזאת היא בעצם חלק מסדרה שמדברת על נושא אחר לגמרי ומתייחסת באופן הומוריסטי ליחס שלנו לתחום האקולוגיה. וכאן אשתף אתכם בסיפור משעשע: כידוע לכולם, בשנות הבצורת האחרונות המדינה איימה כל העת שתסגור את השאלטר על המים ובסופו של דבר גם עשתה את זה פחות או יותר. אבל עיריות ותושבים רבים בכל רחבי הארץ החליטו להקדים תרופה למכה: במקום לחכות שהמדינה תאסור עליהן להשקות את הגינות הם פשוט ייבשו אותן מבעוד מועד, הרסו מדשאות ולפעמים גם הרגו שיחים ועצים – הכל כדי לחסוך כמה טיפות. דקה אחרי שהם סיימו להחריב את גינותיהם המדינה הודיעה: מצאנו מים!! אבל הנזק כבר נעשה.

וזה אולי, המכנה המשותף בין המאגר הביומטרי למאגרי המים של ישראל: קודם עושים, אחר כך חושבים ובסופו של דבר בדרך כלל מתחרטים. היות ואין לי שום כוונה לשנות את העולם אני לא אמשיך את הטפת המוסר המשועשעת ורק אומר שלמרות שטביעת האצבע שבתמונה מכחישה כל קשר למאגר הביומטרי, אין זה אומר שהיא דוברת אמת. אולי צריך לזמן אותה לחקירה מתישהו – אין ספק שהיא תישבר ותזמר.

 

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | כתיבת תגובה

נדל"ן 2013: משבר מעולם אחר

Picture-218bwebבינינו, בועת הנדל"ן שמתפתחת פה בארץ בעיקר משעשעת אותי. היא מספקת לי שעות של עבודה בכתיבת מאמרים (צריך לממן את כל האמנות הזאת ממשהו) על הסכנות שברכישת דירה בלי הון עצמי ועם משכנתא כל כך אימתנית שבדיוק כמו הגולם המפורסם עוד תקום על יוצרה.

אבל אף אחד לא קורא. אף אחד לא מקשיב. בשנים האחרונות אני עובדת ככותבת תוכן בחברת קידום אתרים ובמסגרת העבודה נאלצתי ללמוד את הנושא המרתק הזה לעומק וכתבתי עליו אינספור מאמרים. למרות זאת, מעולם לא הצלחתי לשכנע אפילו בנאדם אחד לרדת מהעץ הגבוה עליו הוא מטפס, שממנו הוא לא יגיע לדירה משלו אלא מקסימום לכונס נכסים. טוב, מה אני מבינה בכלל, בעצם?

אז יכול להיות שאנחנו עומדים בפני קריסה כלכלית טוטאלית במדינה ובינתיים כולם ממשיכים לקנות דירות שגדולות עליהם בכמה וכמה מידות מבחינת המטרז' והמחירים. ואולי הכל לטובה, כי בינתיים יש מי שנהנה מהטירוף בשוק הדיור: ממשלת ישראל גוזרת קופון יפה על כל דירה שכרישי הנדל"ן מוכרים לכם במחיר מופקע. הרי חשוב מאוד שמישהו ימשיך לממן את אנשי ההון במדינה (בכל זאת, מצבם לא מדהים לאחרונה, כמו ששמתם לב).

את קריקטורת הזכוכית, שבה חייזר שואל צב בכמה הוא משכיר חדר (ולא יסכים לעזוב גם אם לא יזכה בתשובה) אני מקדישה למר י', שהוכיח לי שעדיין קיימים אנשים שלא מוכנים למשכן את עצמם לדעת. תודה לך, י' היקר, אתה גורם לי להאמין שאולי בכל זאת יש תקווה לעתיד הכלכלה הגלובאלית.

 

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | כתיבת תגובה

נייר זכוכית – חלק ב'/ קיריגאמי

מאז ומתמיד הושפעתי מעולם האמנות היפנית והתחום שריתק ועדיין מרתק אותי יותר מכל הוא דווקא אמנות הנייר שהיפנים פיתחו ושיכללו במשך דורות על דורות. כולם מכירים את המונח "אוריגאמי" (אורי – מהמילה לקפל, קאמי – מהמילה נייר), אבל האמת היא שהגאונות היפנית לא עוצרת רק בקיפולים וממשיכה לכיוון החיתוכים, או במילים אחרות: קיריגאמי! קירו זה לחתוך, למקרה שתהיתם.

ברגע שמתחילים לחתוך את הנייר חוקי המשחק משתנים כמעט לחלוטין: אפשר לקחת פיסת נייר שטוחה ולהפוך אותה בקלות לאובייקט גדול ותלת מימדי, וכל זאת על ידי יצירת כמה חריצים קטנים. הדוגמא המוכרת ביותר לשימוש בטכניקה הן השרשראות המבריקות שנתלות בסוכות ואפשר לפתוח ולסגור בקלות, אך כמובן שאת האמנות הזאת אפשר ליישם בכיוונים שונים – ממגזרות מתוחכמות ועד לכרטיסי ברכה נפתחים שעשויים מפיסת נייר אחת (מומחיות יפנית שנקראת אדריכלות נייר – Paper Architecture).

איך כל זה קשור לאמנות בזכוכית?

אם תסתכלו בתמונוה שלשמאלכם ובגלריה בתחתית הפוסט תוכלו לראות עבודות זכוכית שיצרתי בהשראת הקיריגאמי והתחילו ממשטח שטוח עם חריצים, ממש כמו באמנות הנייר. כמובן שכדי לפתוח אותן היה צורך בחימום בתנור וברצף של כישלונות, ניסוי וטעייה, אבל בסופו של דבר הבנתי את העיקרון ואני לא מתכוונת לעצור כאן: הדבר הבא יהיה מגזרות תלת מימדיות ענקיות – זה ייקח קצת זמן אבל יקרה בקרוב.

בסופו של דבר, האפשרויות שהטכניקה הזו מעניקה לי הן כמעט בלתי מוגבלות ואני מתכוונת לנסות כמה שיותר מהן ולדווח על התוצאות. אני לא מודאגת מכישלונות – את מה שלא יצליח אני פשוט אקמט ואזרוק לפח:-)

בינתיים בעוד אני גוזרת זכוכיות ועובדת על "נייר זכוכית/חלק ג'"  אשמח לשמוע שאלות, קושיות ותובנות.

שלכם,

מיכל

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | תגובה אחת

נייר זכוכית – חלק א'

לכולנו מתחשק מידי פעם לקחת חתיכת נייר ולכווצ'צ' אותה בזעם – אם אתם כמוני, זה קורה לכם כל שני וחמישי. אבל מה היה קורה אילו במקום נייר הייתם יכולים לקמט זכוכית צבעונית? ובכלל, מה הסיכוי שהחומר השביר והקשיח הזה יוכל להתנהג כמו נייר?

בעבר הייתי בטוחה שזה בלתי אפשרי. אבל כולנו מכירים את המשפט המפורסם של הרצל… אגדות יכולות להפוך למציאות.

קשה לי לתאר כמה שמחתי לגלות שלזכוכית יש כמה יתרונות מפתיעים שמאפשרים ליצור ואפילו "להקפיא בזמן" עבודות שבאופן מסורתי נוצרות בטכניקות כמו אוריגאמי וחיתוכי נייר. המציאות שלי הפכה למעניינת ומוזרה ממה שחשבתי:

דמיינו עולם שבו השרשראות הסיניות שאתם תולים (או שלא) בסוכה קופאות על מקומן כך שאתם יכולים לבנות מהן מגדלים. עולם שבו אתם יכולים לראות מה מתרחש בתוך ספר פופ אפ (ספר ילדים עם דמויות שקופצות החוצה) גם כשהוא סגור. עולם שבו אין צורך ביותר מידי קיפולים כדי ליצור ברווז או פרח אוריגאמי. עולם שבו אתם יכולים לקחת לוח זכוכית ולהפוך אותו לקערה תלת מימדית ואז לשטח אותה בהינף יד.

בפרוייקט נייר זכוכית אני מנסה לחקור את כל התופעות המוזרות האלה. לא כדי להוכיח שהן אפשריות, אלא כדי לראות מה קורה כשהן מתרחשות… דרך השילוב בין שני החומרים אני מנסה להבין את הרגע שבו דברים קורים, להקפיא את התנועה וליצר אלמנטים שעד היום יכולתי בעיקר לדמיין.

בפוסטים הבאים אסביר קצת יותר על עולם נייר הזכוכית ואני מקווה שתהיו כאן כדי לקרוא. בינתיים בתמונות שלפניכם מוצג "ברבור אדום" בטכניקה שאני מכנה "אוריגמיגלאס" וקערת זכוכית שכרגע מונחת שטוחה לחלוטין (וקצת מפורקת) על המדף שלי – הניסיון הראשון שלי בזכוכית דינאמית:-)

אשמח לקבל תגובות, שאלות, טענות ובקשות,

שלכם,

מיכל

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | תגובה אחת

ויטראז' נטול עופרת

אתמול הוצאתי מתנור הזכוכית שלי גוף תאורה נטול מתכות: מדובר באהיל הויטראז' הראשונה ביקום (לפחות ככל הידוע לי) שעשוי אך ורק מזכוכית ולא משלב חומרים אחרים. דוגמת התחרה הכהה עשוייה מיציקת זכוכית דקה ושטוחה שאליה מוצמדות הזכוכיות הצבעוניות באמצעות התכה בתנור. לאחר שהאובייקט השטוח מוכן הוא עובר שריפה נוספת שבה הוא מתקפל ומקבל את צורתו הסופית.

אז למה בחרתי ללכת על טכניקה מסובכת במקום ליצור ויטראז' רגיל?

לפני כמה שנים למדתי לעבוד בטכניקת הויטראז' האמיתית, זאת שאתם מכירים מחלונות הזכוכית וממנורות הטיפאני הצבעוניות. היינו יותר מעשרה אנשים צעירים, מוכשרים ומאוחדים למען מטרה משותפת אחת – לא לשרוף את קצות האצבעות עם ציוד ההלחמה. אני חייבת לציין שהייתי רחוקה מאוד מלהצטיין בטכניקה המדוברת וגם העובדה שאני לא אוהבת לעבוד עם מכשירים חמים לא ממש עזרה. בכל מקרה, העבודות שלי התאפיינו בגימורים שניתן לכנות אותם בעדינות "לא מושלמים" כך שמהר מאוד הבנתי שלא מצפה לי עתיד מזהיר בתחום.

בשלב כלשהוא באותה תקופה התחלתי להרגיש כאבי עיניים מוזרים. ידעתי שאין לי בעיית ראייה וחשבתי שאולי אני סתם סובלת מאלרגיה, אבל יום אחד התברר לי מה הגורם האמיתי לתופעה המטרידה: כדי ליצור את עבודות הויטראז' היה עלינו לעטוף את הזכוכית בפס נחושת שאותה ציפינו בעזרת המלחם בבדיל (או תרכובת של בדיל, או אוראניום מועשר –  לכו תדעו ממה פסי המתכת התמימים למראה היו עשויים). בכל מקרה – מסתבר שכשמחממים מתכות יש להן נטייה לפלוט אדים רעילים, שאולי לא הורגים אותך אבל בהחלט מחשלים. כשהאדים האלה מגיעים לעיניים הם יכולים לגרום לכאבים ואדמומיות ובסופו של דבר גם לכאבי ראש. תענוג אמיתי.

וכמובן שזה לא הכל: חלק מהעבודות שעשינו שילבו גם עופרת – מתכת שמומלץ לא לגעת בה בידיים חשופות, כפי שגיליתי לזוועתי במהלך הלימודים בבצלאל (את קורס הויטראז' לקחתי באופן פרטי עוד לפני הלימודים). אם הייתי יודעת את כל זה מראש מעולם לא הייתי משתתפת באותו קורס רעיל.

למרות כל זאת אני אוהבת ויטראז'. המראה שלו, התחושה שהוא מעניק, עבודות האמנות שניתן ליצור באמצעותו, האור שעובר דרך הזכוכית ומותיר סימנים מרצדים בכל מקום. לשמחתי הרבה, לאחרונה גיליתי שהשילוב בין יציקות הזכוכית הדקות והכהות לבין לוחות זכוכית צבעונית יוצרים מראה מתעתע של ויטראז' מקצועי, עם כמה יתרונות מהותיים על פני הדבר האמיתי:

א. תהליך היצירה לא רעיל ב. התוצר המוגמר לא רעיל  ג. האפשרויות מבחינת צורה, צבע, חיתוכים וכדומה הן כמעט בלתי מוגבלות.

אם כן, סוף טוב הכל טוב. אני מצאתי דרך ליצור עבודות ויטראז' ללא מתכת, אתם גיליתם שעבודות ויטראז' עלולות להיות רעילות ורוב משתתפי הקורס מעולם לא השתמשו בידע שלהם, למזלם הרב. בינינו – למי יש כוח לחתוך אלפי זכוכיות….

ובנימה אופטימית זאת – אשמח לקבל תגובות, הערות ושאלות.

שלכם,
מיכל

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | 3 תגובות

יש לי יום יום חוג? שאלות ותשובות

שלום לכל קוראי הבלוג היקרים,

כל אמן נתקל מידי פעם בשאלות כמו – אתה עושה חוגים? אתה מלמד? אפשר לבוא לקפה, עוגה ואיזו קערת זכוכית מהירה?

היות ובזמן האחרון אני מקבלת יותר ויותר שאלות בנושא, החלטתי לחסוך זמן יקר לכל האנשים המקסימים שמתעניינים באמנות שלי ולענות להם על כל השאלות (כמעט). תשובות לכל השאלות שלא קיבלו תשובה ניתן לקבל במייל שלי – עד 25 שעות ויש לכם הודעה ממני במייל, בהתחייבות.

ש: את עושה חוגים/מעבירה סדנאות לקבוצות?

ת: לא.

ש: למה לא?

ת: כי אני מאמינה שכשמדובר בחומר כל כך יקר, בטכניקה מורכבת ובזמן הקצר של כולנו, המורה חייב להיות אדם שבאמת מסוגל ואוהב ללמד בקבוצות/חוגים – אחרת מדובר בבזבוז זמן.

ש: אפשר לבוא אליך לסדנת יצירה ליחידים/זוגות?

ת: לא. אני גם לא עושה דברים כאלה. בעיני, ידע בזכוכית נבנה באופן הדרגתי, בניסוי וטעייה. זה כל הכיף! כשבאים ומנסים ליצור תוך מפגש אחד קערה או אגרטל, הסיכוי לכישלון הוא ענק (חבל שאין לי תמונות של העבודות הראשונות שלי, זה היה יכול להיות משעשע). וכמו שאמרתי קודם – מדובר בחומרים מאוד יקרים, בשריפה בתנור שלי – שגם היא יקרה – ובעוד כל מיני הוצאות. לא חבל לבזבז כל כך הרבה כסף רק בשביל לזכות בחתכים מזכוכיות?

ש: אבל אני כל כך רוצה ללמוד זכוכית… אולי בכל זאת?

ת: יש אפשרות אחרת, שמיועדת לאנשים שמעוניינים ללמוד את אמנות הזכוכית לעומק, או לאמנים שרוצים טעימה מהתחום כדי להבין את האפשרויות הגלומות בו. לא מדובר על סדנאות יצירה (אני יכולה להמליץ לכם על כמה סדנאות מעולות שחברותי מעבירות) אלא על התנסות בחומר או על עבודה על פרוייקטים ספציפיים, בהתאם ליכולות שלכם ולאפשרויות שמעניק הסטודיו שלי. אם עולם הזכוכית מעניין אתכם, אתם מוזמנים להיכנס לדף צור קשר, להעתיק את המייל שלי ולכתוב לי. אשמח להתייחס לכל פנייה ואעשה זאת בהקדם האפשרי.

וזהו – עד כאן שידורנו להיום. מקווה שעניתי לכם ואם לא – תיבת המייל שלי מחכה לפנייתכם בקוצר רוח…..

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | תגובה אחת

חזרתי!

שלום לכל קוראי הבלוג היקרים,

זמן רב לא הייתי פה, אבל לאחרונה גיליתי שאתם דווקא כן מבקרים באופן קבוע! גוגל אנאליטיקס, מערכת של גוגל שמאפשרת לנטר את הפעילות באתר, הראתה לי שגולשים מכל רחבי הארץ מגיעים ואפילו נשארים זמן רב מהצפוי – ולכן החלטתי לחזור ולעדכן את הבלוג כבעבר. אחרי הכל, אם אתם כבר טורחים להגיע ולהישאר מגיע לכם את התוכן הטוב והעדכני ביותר. בנוסף, החלטתי להוסיף לאתר דף חדש שמציג עבודות שלי שמיועדות למכירה, סוף סוף. אז אם אתם מעוניינים באמנות ייחודית שתוסיף  צבע לביתכם אתם מוזמנים להיכנס לדף "אמנות למכירה", להתרשם וליצור קשר על מנת לרכוש. אשמח לשמוע מכם תגובות, הערות, הארות וכמובן – להתראות בשמחות.

שלכם,

מיכל

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | תגובה אחת

קומפוזיציה – הכל עיניין של נקודת מבט

היה לי מרצה בבצלאל שטען (בבדיחות מסויימת, אבל לא בלי נימה של רצינות) שלא משנה באיזו מפלצת זכוכית אמנותית אנחנו נתקלים כשאנחנו פותחים את התנור, אנחנו לא אמורים להתנצל בפני המרצים או להשמיד את העבודה אלא להיפך – אנחנו צריכים להגיד לכולם ש"זה מה רציתי".

אין ספק שלא מעט סטודנטים ובוגרי אמנות ברחבי הארץ מיישמים את הרעיון הנ"ל ברגע זה ממש (כמה פעמים נתקלתם בעבודות שנראות כמו חתול דרוס ובכל זאת האמן עמד לידן זחוח ומרוצה?)

אבל אני בכל זאת אוהבת שעבודות יוצאות כמו שאני רוצה ועדיין מחפשת מקום להחביא אותן כשהן לא מצליחות. למזלי הרב, לאור רוח החסכנות שתקפה אותי כשהבנתי שחשבון הבנק שלי מלא בעיקר במטבעות בלתי נראים, החלטתי לתת עוד צ'אנס גם לעבודות שבמבט ראשון היו נידונות לישיבה ארוכה בבידוד. ואז גיליתי משהו שהאחיין שלי כבר קלט מזמן – מספיק שאני מניחה את העבודה באופן שלא חשבתי עליו קודם או יוצרת איזו קומפוזיציה לא צפויה ופתאום היא כבר נראית "נכון". אמנם לא מה שחשבתי שיקרה אבל הי, זה מה רציתי.

כך כמה מהעבודות שמוצגות כאן באתר ניצלו וזה בדיוק מה שקרה עם העבודה שלפניכם. כשהיא יצאה מהתנור שוב מילאה אותי אכזבה – המודל היה נראה לי מעניין, אבל התנור שלי נמוך מידי ולכן היא לא נמתחה כמו שצריך. יצרתי את אותו מודל בשתי טכניקות שונות ואף אחד מהתוצרים לא עמד בדיוק בציפיות…. כבר עמדתי לוותר על הרעיון אבל אז הנחתי את שני היצורים יחד וגיליתי שחוסר המושלמות שלהם גורם לכך שהם משלימים זה את זה באופן כמעט…. מושלם (לפחות מבחינתי). טוב, גם פיקאסו התחיל ממשהו לא לגמרי מובן, וכולנו יודעים לאן הוא הגיע.

פורסם בקטגוריה אמנות בזכוכית | 2 תגובות

"קערות לדוגמא" בתערוכת "יוצאים מהכלים"

בעוד כשבוע יוצגו שתי קערות שיצרתי בתערוכה "יוצאים מהכלים" שתתקיים במוזיאון גדרה.

הקערות  נעשו בהשראת המנהג הישראלי המשעשע להעניק איש לרעהו מגוון כלים מעוטרים ולא מאוד שימושיים לרגל מאורעות שונים (חגים, כשמתארחים אצל חברים וכדו').  בדרך כלל הכלים הללו מוצאים מהר מאוד את מקומם בארון נידח או על איזה מדף בסלון, המהדרין אף אוסרים להתקרב או לגעת במוצגים הנ"ל (כמה פעמים נכנסתם לבית והרגשתם שאתם ניצבים בפני מוזיאון שבשקט היה יכול להתחרות בלובר, הן מבחינת המוצגים והן מבחינת רמת האבטחה?)

כדי לצאת מהכלים ולהקצין את הנושא יצרתי קערות שעשויות רק מהדוגמא של עצמן, מעין תחרת זכוכית. הן לא שימושיות ונראות שבירות מאוד (למרות שבפועל הן חזקות למדי), אין להן כמעט משקל והן התשובה שלי לכל מי שעדיין מתעקש להמשיך להביא לי במתנה קערות זכוכית – אם כבר להחזיק כלי  לא שימושי ומעוטר – אז עד הסוף.

את הקערות כיניתי בשם "קערות לדוגמא" ואני מקווה שהם יגרמו לצופים לחשוב פעמיים לפני שהם רוכשים מתנות לא שימושיות ומיותרות לחלוטין לעוד מארח אומלל…

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | כתיבת תגובה

לארוז את הנוף – אומנות בזכוכית מזווית סביבתית

לא נמאס לכם מהשתלטות טייקונים וסתם אנשים על נופי ארצנו? רוצים שלילדכם יהיה לאן לטייל בעוד 20 שנה? אם כך, אולי הגיע הזמן שתחשבו שוב על המשמעות האקולוגית של הבית עם הנוף לים/לשמורת הטבע – כן כן, זה שאתם שוקלים לרכוש…

את קופסת הקקטוס יצרתי כחלק מסדרה והיא תוצג מחר (חול מועד פסח, 21.4) בתערוכה של קבוצת אמני נוף ודרך בשקף  בשם "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". אני גדלתי על נופים מופלאים שרובם עומדים בפני סכנה קיומית ולכן החלטתי להפסיק להתנחמד. סדרת "לארוז את הנוף" מדברת על הרצון (המובן אך ההרסני) של כולנו לקחת לעצמנו פיסת נוף קטנה, שתהיה רק שלנו, כזאת שנוכל להשקיף עליה מהמרפסת ביום אביבי. אז מה אם השכנים שלנו יראו רק דוד שמש מכוער וכמה חבלי כביסה, לא נורא אם על הדרך ייכחדו כמה איילות קלות ופרפרים נדירים. העיקר שאף אחד לא יבנה לנו בניין מכוער מול העיניים, לא?

פורסם בקטגוריה תערוכת זכוכית | כתיבת תגובה