בלוג הזכוכית שלי

היה לי מרצה בבצלאל שטען (בבדיחות מסויימת, אבל לא בלי נימה של רצינות) שלא משנה באיזו מפלצת זכוכית אמנותית אנחנו נתקלים כשאנחנו פותחים את התנור, אנחנו לא אמורים להתנצל בפני המרצים או להשמיד את העבודה אלא להיפך – אנחנו צריכים להגיד לכולם ש"זה מה רציתי".

אין ספק שלא מעט סטודנטים ובוגרי אמנות ברחבי הארץ מיישמים את הרעיון הנ"ל ברגע זה ממש (כמה פעמים נתקלתם בעבודות שנראות כמו חתול דרוס ובכל זאת האמן עמד לידן זחוח ומרוצה?)

אבל אני בכל זאת אוהבת שעבודות יוצאות כמו שאני רוצה ועדיין מחפשת מקום להחביא אותן כשהן לא מצליחות. למזלי הרב, לאור רוח החסכנות שתקפה אותי כשהבנתי שחשבון הבנק שלי מלא בעיקר במטבעות בלתי נראים, החלטתי לתת עוד צ'אנס גם לעבודות שבמבט ראשון היו נידונות לישיבה ארוכה בבידוד. ואז גיליתי משהו שהאחיין שלי כבר קלט מזמן – מספיק שאני מניחה את העבודה באופן שלא חשבתי עליו קודם או יוצרת איזו קומפוזיציה לא צפויה ופתאום היא כבר נראית "נכון". אמנם לא מה שחשבתי שיקרה אבל הי, זה מה רציתי.

כך כמה מהעבודות שמוצגות כאן באתר ניצלו וזה בדיוק מה שקרה עם העבודה שלפניכם. כשהיא יצאה מהתנור שוב מילאה אותי אכזבה – המודל היה נראה לי מעניין, אבל התנור שלי נמוך מידי ולכן היא לא נמתחה כמו שצריך. יצרתי את אותו מודל בשתי טכניקות שונות ואף אחד מהתוצרים לא עמד בדיוק בציפיות…. כבר עמדתי לוותר על הרעיון אבל אז הנחתי את שני היצורים יחד וגיליתי שחוסר המושלמות שלהם גורם לכך שהם משלימים זה את זה באופן כמעט…. מושלם (לפחות מבחינתי). טוב, גם פיקאסו התחיל ממשהו לא לגמרי מובן, וכולנו יודעים לאן הוא הגיע.

לא מעט אנשים שואלים אותי איך בכלל הגעתי לאומנות ועיצוב בזכוכית, אז הנה, הסוד הגדול נחשף:

הכל התחיל לפני כמעט שבע שנים. ישבתי בכוך קטן בבצלאל שמישהו כינה בטעות בשם "פינת עבודה" ובעוד אני מנסה להסיר את הבוץ האפור שנדבק לי לידיים הבנתי איפה טעיתי.

ברגע אחד נפל לי האסימון – הבנתי שאת האהבה לחומר הקראמי (שבני אדם נורמאלים מכנים בשם "חימר") כבר מזמן החלפתי באהבה לחומר מסוג אחר – שקוף וקשה, כזה יודע להתנהג כמו דבש כשהוא חם ויכול גם להתנפץ לרסיסים או להיראות כמו מלח. מהר מאוד החלטתי שאני לא הולכת לבלות עוד סמסטר בחלומות על יקומים מקבילים והחלפתי בין המסלול הראשי והמשני שלי, בין קרמיקה לזכוכית. זאת כנראה הייתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי אי פעם.

אז כן, אני מדברת על זכוכית. חומר מפתיע, מוזר, עתיק וחדשני גם יחד. מי שלא אוהב אותו (ומסתבר שיש לא מעט אנשים מוזרים שכאלה:-) יכול ממש לתעב אותו, אבל מי שאוהב זכוכית מגלה לא פעם שהוא מכור ליופי, לניצנוץ העדין ולשבריריות של אחד החומרים המיוחדים ביותר בעולם. ומי שמכיר אותי יודע שאני לא נוהגת להתפייט על נושאים כאלה לכן אני אפסיק ואומר רק דבר אחד – תשכחו כל מה שידעתם על אומנות בזכוכית – תפתחו את העיניים ומהר מאוד תגלו עולם חדש ומופלא. לי זה קרה תוך כמה דקות, לכם זה יכול לקרות תוך שנייה.

ברוכים הבאים!

אני שמחה שהגעתם עד הלום – כי זו ההזדמנות שלכם לחוות את עולם האמנות והעיצוב בזכוכית כפי שמעולם לא הכרתם.

לכאורה כולנו יודעים איך זכוכית צריכה להיראות (שקופה וחלקה) מה אפשר ליצור ממנה (אגרטלים וויטראז'ים) ואיך עובדים איתה (בניפוח). כמיטב המסורת בתחום, זה הזמן לנפץ את המיתוסים הללו לרסיסים:

קודם כל, ניפוח הוא אכן טכניקה המשמשת לעבודה עם זכוכית, אבל בהחלט לא האפשרות היחידה. ניתן לעבד זכוכית גם באמצעות תנורים, מבערים, ואפילו לחתוך אותה עם מספריים (תאמינו או לא). שנית, עיצוב בזכוכית הוא לא רק ואזות פרחוניות או חלונות צבעוניים. ניתן לשלב זכוכית בכל מדיום אמנותי ועיצובי החל מפיסול וכלה באנימציה, עבור למטבחים ולך לאמבטיה. או במילים אחרות, במקום לשאול "מה את עושה עם זכוכית" עדיף שתשאלו מה את לא עושה. זה יחסוך לכם כמה דקות של שיחה:-)

אתם מוזמנים לפתוח את דלת הזכוכית הדמיונית שהצבתם לעצמכם ולהיכנס לעולמו המרתק של אחד החומרים המפתיעים בעולם. אל תתפלאו אם תתקשו לצאת החוצה…..